אודות הכפר אל-וולג'ה الولجة

קצת היסטוריה

הכפר אל-וולג'ה המקורי שכן על רכס לבן, עליו בנויים היום המושבים אורה ועמינדב, על הגדה הצפונית של נחל רפאים (הנחל בו עוברת הרכבת לירושלים). לאחר שהשטח נכבש בידי הישראלים ב-1948 הכפר ננטש והוחרב, וכ-1,600 תושביו הפכו לפליטים. חלקם עברו למחנות פליטים בירושלים ובית-לחם, חלקם עברו לירדן ולבנון, וכ-100 עברו לאדמות שהיו בבעלותם בצידו השני של הנחל (בו עובר הקו הירוק).  

כיום חיים בכפר כ-2,200 תושבים, רובם המוחלט מוגדרים כפליטים, והם מהווים כ-5-10% מתושבי אל-וולג'ה המקורית וצאצאיהם, לפי הערכת UNRWA (נציבות האו"ם לפליטים).

לאחר מלחמת ששת-הימים נקבע מחדש גבולה המוניציפאלי של ירושלים, אשר סיפח את כל השטח של ירושלים רבתי למדינת ישראל. הגבול החדש עובר באמצע אל-וולג'ה, ומספח כמחצית מאדמותיה לישראל. חלק זה של הכפר נקרא "אל-ג'וויזה", או וולג'ה התחתונה. בניגוד לשאר תושבי מזרח ירושלים, אשר קיבלו תעודות תושב כחולות, תושבי החצי הירושלמי של הכפר לא היו מודעים לכך שסופחו לירושלים, ולא היו זכאים לתעודות אלה. כמעט כולם בעלי תעודות פלסטיניות, פרט למעטים ששהו בירושלים בזמן הענקת התעודות הכחולות.

הריסות בתים

עד שנת 1985 כל הכפר היה שייך לנפת בית-לחם של המנהל האזרחי. בשנה זו עיריית ירושלים החלה לממש את סמכותה על מחציתו, והחלה להוציא צווי הריסה לבתים שנבנו ללא היתר. העירייה סירבה ליצור תוכנית מתאר לכפר שתאפשר קבלת רישיונות, ולכן התושבים נאלצו לבנות באופן לא חוקי כדי לעמוד בצרכי התרחבות האוכלוסייה של הכפר.

בין השנים 1985 ו- 2005 נהרסו 45 בתים, ול- 45 נוספים הוצאו צווי הריסה.

כדי להגן על אדמתם הקימו התושבים מועצת תושבים. בשנת 2006 עתרו התושבים נגד הריסת הבתים, ובית-המשפט הקפיא את ההריסות לשלוש שנים, על-מנת לאפשר הכנת תוכנית מתאר לכפר. ב-2008 הוגשה תוכנית המתאר מטעם התושבים, אך נדחתה ע"י העירייה. היא הוגשה שוב לוועדה המחוזית ב-2009, ועדיין לא נתקבלה תשובה לכאן או לכאן. יש לציין שצו הקפאת ההריסה פג, ואין לדעת מתי יתחדשו ההריסות.

מעצרים

במהלך השנים נעצרו רבים מתושבי אל-ג'וויזה בעוון שהייה בלתי חוקית  בשטחי ישראל. בגלל שישראל סיפחה אליה חצי מהכפר, אך לא העניקה תעודת תושבות לתושביו, הם הפכו לשוהים בלתי-חוקיים בכפרם ובתיהם. הם נעצרים, נשפטים, נקנסים, ומוחזרים חזרה. לאחרונה התקבלה עתירה של התושבים לבית-המשפט בנושא, והוא אסר על מעצרים מסוג זה. לאחר שעתירותיהם להכליל את שטח הכפר בשטחי הגדה המערבית נדחו, חלק מהתושבים הגישו בקשות לתעודת תושבות ירושלמית, אך גם בקשות אלה נדחו.

התנחלויות

מדרום לכפר הוקמה כבר בשנת 1968 ההתנחלות הר-גילה, שהחלה דרכה סביב בית-ספר-שדה הר גילה. כיום בתי ההתנחלות וגדר המערכת שלו גובלים בבתיו הדרומיים של הכפר.

בשנת 2004 הוכרז על הקמתה העתידית של שכונת גבעת יעל (השייכת לעיריית ירושלים). בשנת 2009 דלפו תוכניות השכונה, והראו שהשכונה, שתכלול כ-14,000 יחידות דיור, תקיף למעשה את הכפר מכל צדדיו (יחד עם הר-גילה), תפקיע כ- 60% מאדמותיו הנותרות, ותהווה נדבך נוסף בדרך ליצירת רצף טריטוריאלי בין ירושלים לגוש עציון.

גדר-ההפרדה

תוואי הגדר המקורי שהיה אמור לחלק את הכפר לשניים שונה בעקבות עתירת התושבים ב-2004, אך התוואי החדש עתיד להקיף את הכפר ולהפוך אותו למובלעת המחוברת לבית-ג'אלה ובית-לחם במנהרה, תוך הפקעה של כ-1,600 דונם מאדמותיו. בניית הגדר החלה ומתקדמת במהירות.

תוואי גדר ההפרדה (קו אדום-לבן ושחור לבן) ותוכנית ההתנחלות גבעת יעל (ירוק-צהוב)

המאבק

מועצת הכפר החליטה לפתוח במאבק לא אלים נגד הגדר ונגד ההתנחלויות בסביבתו, בעזרת הפגנות מאורגנות בימי שישי והפגנות ספונטניות במהלך השבוע כפעולה ישירה לעצירת העבודות. עד כה ההפגנות במהלך השבוע דוכאו ע"י מג"ב בעזרת גז מדמיע וגז פלפל, אך בהפגנות בימי שישי, בהם
אין עבודות בפועל, הצבא לא התערב. ההפגנות יוצאות מהמסגד לאחר התפילה וצועדות לאורך התוואי המתוכן של הגדר עד למקום בו הגיעו העבודות. בנוסף הוגשה עתירה לבג"ץ, בה תומכת גם החברה להגנת הטבע. חשוב לציין שגם גלעד ארדן, השר לאיכות הסביבה, ועיריית ירושלים מתנגדים לגדר בוולג'ה.

יש לציין שגם הגופים הפרטיים הבונים את גבעת-יעל מתנגדים לגדר, מכיוון שהיא תצמצם את שטחם ותוריד את ערך הנדל"ן. מועצת הכפר החליטה שלא לשתף איתם פעולה ולהתעלם מההפגנה שארגנו, מכיוון שהבינו שגם אם תוקם השכונה תוקם בינה לבין הכפר גדר אחרת – גדר המערכת של השכונה.

תושבי הכפר מזמינים את כל המעוניין לבוא להפגנות ולתמוך בהם במאבקם!